סקירת ספרות

הגדרה: דימוי גוף הוא האופן בו האדם תופס וחווה את האסתטיקה ומידת המשיכה של גופו. דימוי גוף כולל את המחשבות, הרגשות והמשאלות שמתעוררות אצל אדם לגבי גופו.

חוסר שביעות רצון ממבנה הגוף וצורתו ודימוי גוף שלילי מוגדרים כתחושה סובייקטיבית של מחשבה והרגשה שלילית לגבי המראה החיצוני. עיוות בתפיסת הגוף מתייחס לתפיסה עצמית לא מותאמת למציאות האובייקטיבית לגבי צורת הגוף ומידותיו, בעיקר בקרב מתבגרות צעירות.

דימוי הגוף של הפרט עשוי להשתנות לאורך החיים. הוא עשוי להיות שונה מהאופן בו אחרים תופסים את גופו של אותו פרט. דימוי גוף עשוי להיות תוצר של חוויותיו של האדם ואישיותו וכן של גורמים חברתיים ותרבותיים מגוונים. לעתים הוא קשור לסטנדרטים של החברה ולאופן בו מוקנית בה חשיבות למאפיינים שונים בגוף האדם (לרוב בהתאם לאופנה המשתנה), ולעתים לא.

דימוי הגוף של האדם נבנה כבר מינקות ובתהליך הדרגתי, תוך שילוב של תכונות גופניות מולדות, התנסויות גופניות ורגשותינו כלפי הגוף שלנו באינטראקציה עם הסביבה. דימוי גוף נוצר בתוך קונטקסט חברתי המושפע בצורה משמעותית מגורמים חברתיים ותרבותיים.

בכדי להבין את המושג 'דימוי גוף' עלינו להסתכל עליו לא רק מנקודת מבטו של הפרט ומתוך חוויותיו האישיות, אלא גם מנקודת המבט של הסביבה החברתית והתרבותית שבתוכה הפרט מתפקד ומנהל את חייו. לכן לדמויות המשמעותיות בחיינו ולאופן התייחסותם אלינו בהקשר הגופני ישנה משמעות רבה על התפתחות דימוי הגוף שלנו, כאשר בגיל צעיר דמויות אלו הם ההורים ובגיל ההתבגרות מדובר בבני גילנו הסובבים אותנו. דימוי גוף קשור לדרך בה אדם מרגיש עם המראה שלו, או שלה. הדימוי אינו מבוסס על עובדות, אלא נלמד מהסביבה המקיפה אותנו. הדימוי העצמי עשוי להשתנות מהילדות ולהיות מושפע מגורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים שונים.

חשוב לדעת כי התפיסה בה אנו אוחזים בנוגע לדימוי הגוף שלנו היא גמישה ודינמית, ומשתנה במהלך החיים, כך שניתן לעבוד על דימוי גוף שלילי ולשנות את תפיסתו של ילד או בוגר את עצמו ואת גופו.

דימוי גוף שלילי בקרב מתבגרים

דימוי הגוף של מתבגרים מושפע מאוד מהקשרים חברתיים ומאמצעי התקשורת. בחברה המערבית המודרנית אידיאל היופי קשור בגוף רזה. הגוף הרזה הוא הערובה לבריאות, להצלחה חברתית, להצלחה מינית ולאושר.

לעומתו, עודף משקל וגוף מלא קשורים מבחינה נורמטיבית לשלל גורמים שליליים, כדוגמת: היעדר כוח רצון, עצלנות וחוסר שליטה עצמית. דימויי הגוף האידיאליים המוצגים באמצעי התקשורת השונים כוללים דוגמנים ודוגמניות שמשקלם נמוך מהממוצע.

דימויים קולקטיביים אלה משפיעים על הדימוי הגופני של הצופים, לעיתים אף בצורה קיצונית. בהתאם לכך, משקל עודף נתפס כלא אטרקטיבי, כאשר אנשים שגופם מלא ואיננו תואם לאידיאל היופי המקובל עלולים לסבול כתוצאה מכך מדימוי עצמי וגופני נמוך וגם מדחייה חברתית ומינית.

ברגע שילדים הופכים להיות בגיל העשרה, דימוי הגוף שלהם הופך להיות קשור באופן הדוק להערכתם העצמית, כך שאם הם אינם חשים בנוח עם גופם, הם אינם יכולים לחוש בנוח לגבי עצמם. דימוי גוף ירוד עלול אף להוביל לדיכאון, הפרעות אכילה וגם רצון לבצע הליכים קוסמטיים, אשר כולם יכולים להזיק לבריאות.

לעומת זאת, דימוי גוף חיובי מוביל לתחושה כי היופי הפנימי חשוב יותר מהיופי החיצוני, והוא הכרחי לבני נוער על מנת שיחושו בטוחים יותר לגבי עצמם ויכולותיהם. למרות שרוב האנשים חושבים כי דימוי גוף הוא "בעיה של בנות", יותר ויותר מחקרים מראים כי גם בנים מושפעים מהתופעה.

בקרב ילדים:

ילדים בעלי דימוי גוף שלילי עשויים לחוות בעיות אישיות, להסתגר בתוך עצמם, לחוות דחייה חברתית ועוד. ילדים אחרים יפתחו התנהגות אובססיבית הנוגעת לגופם ולמראם החיצוני, תוך השקעת זמנם, תשומת לבם וכספם, כאשר במצב זה ימנעו מעצמם למעשה לעסוק בדברים אחרים.

נדמה כי אחת הסכנות המרכזיות העומדות לנגד עינינו כאשר אנו עוסקים בנושא דימוי גוף היא האפשרות כי ילדים בעלי דימוי גוף שלילי יפתחו הרגלי תזונה שיובילו להשמנה או מנגד להפרעות אכילה.

ילדים רבים הסובלים מדימוי גוף שלילי ינסו לשנות את מצבם על ידי שינויים קוסמטיים או דיאטות למיניהן. כשהדיאטות פוגעות באיכות החיים, המצוקה המתלווה אליהן מחריפה את הבעייתיות לגבי דימוי הגוף ועשויה לגרום להתפתחותן של בעיות אכילה. מכיוון שדימוי גוף שלילי מתבסס למעשה על נורמות מציאות מעוותות, הרי שלרוב מדובר בדימוי גוף מעוות.

במקרים כאלו גדל הסיכון להתנהגות קיצונית, למשל דיאטות הרעבה ארוכות טווח, ולהתפתחות של הפרעות אכילה קשות כגון אנורקסיה ובולימיה, הפרעות שההחלמה מהן קשה והן מסוכנות מאד ויכולות גם להסתיים במוות.

בקרב בני נוער:

דימוי הגוף הופך למשמעותי בקרב מתבגרים כיוון שכאשר הגוף עובר שינויים כה דרמטיים בפרק זמן קצר יחסית, הם עשויים לפתח תחושה של זרות כלפי גופם המשתנה בקצב כה מהיר.

הם עוברים למעשה תהליך של פרידה מהגוף הילדותי שהכירו ודרכו גם פרידה מילדותם, וכעת עליהם ללמוד לקבל את גופם המתבגר והמשתנה, ללמוד לחיות עמו וללמוד לאהוב אותו, דבר שאינו מתקבל לפעמים באופן טבעי ואוטומטי. בנוסף לכך, בגיל ההתבגרות יש השפעה חזקה של "קבוצת השווים" על דימוי עצמי בכלל ועל דימוי גוף בפרט.

השתייכות לקבוצה, הצורך להיות שייך, בולט, רצוי ומקובל בחברה, ההשוואה החברתית והלחץ החברתי מקשים מאוד על המתבגרים לפתח דימוי גוף חיובי בתקופה זו.

הבדלי תפיסת גוף בין גברים לנשים

במחקרים נמצא כי שביעות רצונן של נשים מגופן נמוכה יותר מזו של גברים, אך הנושא משפיע גם על גברים. גברים מבטאים במחקרים חשיבות גבוהה למראה גופם, גם אם שביעות רצונם מגופם גבוהה יותר מנשים.

במחקר בקרב סטודנטים, נמצא כי דימוי הגוף של הגברים נותר ללא שינוי עם הזמן, בעוד אצל נשים חלה התפתחות והתייצבות בדימוי הגוף כך שהן הביעו יותר שביעות רצון מהמראה שלהן בסיום לימודיהן יחסית לתקופת תחילת הלימודים.

בתקופתנו, 56% מהנשים ו 43% מהגברים לא מרוצים מדימוי הגוף שלהם. יותר מפי 2 מאשר לפני 40 שנה. אם כל הילדות רוצות להראות כמו בובת הברבי המושלמת שלהן, הרי שהבנים והגברים הצעירים היו רוצים בוודאי להיראות כמו בובות הפעולה והחיילים במשחקי המחשב.

לפי סקרים שונים, גברים בארה"ב מוציאים 3 מיליארד דולר בשנה בממוצע על מוצרי טיפוח ובשמים, מיליארד דולר על ניתוחים פלסטיים, 800 מיליון על השתלות שיער ו-200 מיליון דולר על פרוצדורות קוסמטיות כגון שאיבת שומן והגדלת איבר המין.

ככל שעולה הגיל, מעניקים גברים ונשים פחות חשיבות למראה שלהם יחסית לגילאים צעירים, ומדגישים יותר אספקטים של תפקוד הגוף מאשר המראה שלו. בגיל הזקנה, נשים יותר מרוצות ממראה גופן, וייתכן שהדבר קשור להפחתה בלחץ החברתי ובעמדות שמפגינה הסביבה כלפי המראה של נשים בגיל זה יחסית לגילאים צעירים יותר.

לעומתן, גברים פחות מרוצים מהירידה בתפקוד של הגוף ומבטאים בשל כך דימוי עצמי ומסוגלות עצמית נמוכים יותר.

הפרעות אכילה

הקשר בין הפרעות אכילה לדימוי הגוף – האופן שבו אנחנו תופסים את הגוף שלנו – הופך ברור יותר עם השנים. כיום ברור שהפרעות אכילה משקפות בעיות קשות בדימוי ותפיסת הגוף: החל מדאגה לגבי דימוי הגוף, דרך דימוי גוף שלילי, עמדות ומחשבות לא תקינות לגבי אכילה, שימוש בדרכים לקויות לוויסות משקל ועד לאובדן השליטה המוחלט המתבטא בהתפתחות הפרעות אכילה.

הפרעות אכילה מתייחסות להפרעות נפשיות ופיסיולוגיות הקשורות בהרגלי תזונה לקויים, עיוותים בדימוי הגופני והתעסקות כפייתית במשקל הגוף ובמזון. על אף השימוש במילה "הפרעה" ההתנהגות המאפיינת תופעה זו עלולה לפגוע בסובלים ממנה נפשית ופיזית ואף לסכן את חייו, על כן יש הרואים בהפרעות אלו כמחלות אשר יש לטפל בהן.

מהפן הפסיכולוגי הפרעות אכילה נתפסות כמנגנון הגנה של החולה והדרך בה הוא מתמודד עם רגשותיו ושולט בחייו. הסובלים מהפרעות אכילה חווים לרוב הערכה עצמית נמוכה, בעיות זהות, תחושת חוסר ערך, בעיות משפחתיות, בעיות בדימוי גוף וכד'.

מהפן התרבותי-סביבתי-חברתי הטענה היא שאנו חיים בחברה המעודדת רזון. כלי התקשורת, על צורותיהן השונות, מדגישות ומבליטות את הנורמות החברתיות הקשורות למשקל הגוף ולמראה החיצוני, ומשפיעות במיוחד על ילדים ובני נוער. קבוצת גיל זו רגישה יותר למסרים אלו מכיוון שגיל זה מתאפיין ברצון להשתייך, בנטייה להשוות עצמנו לסובבים אותנו ובלחץ להתאים את עצמנו לנורמה. כמו כן, פן זה משייך הפרעות אכילה גם למקרים בהם הסובלים חוו בעברם התעללות מינית או פיזית או גדלו במשפחה שאינה מתפקדת.

מחקרים שנעשים בשנים האחרונות מצביעים גם על פן ביולוגי בהתפתחותן של הפרעות אכילה, ועל קיומם של קשרים בין תורשה או חומרים כימיים במוח אשר משפיעים על התפתחות זאת. יחד עם זאת, עדיין מדובר בפן הנמצא בבדיקה.

הספרות המקצועית בנושא הפרעות אכילה עוסקת לרוב בהפרעות הבאות:

אנורקסיה – מתאפיינת בהפחתת משקל משמעותית הנובעת מדיאטה מוגזמת. הסובלות מאנורקסיה תופסות עצמן כשמנות ללא קשר למשקל גופן, ובמאמץ לרזות ימנעו בכל מחיר מהכנסת מזון וקלוריות לגופן.

במצב של אנורקסיה תסרב החולה לשמור על משקל גוף בתחום הנורמה ותחשוש מהשמנה, תחווה הפרעה בדימוי הגוף ותחוש אי-שביעות רצון מהמראה החיצוני שלה.
החולות באנורקסיה יסבלו מעייפות, הפסקת המחזור, סחרחורות וכאבי ראש, קשיי נשימה, קצב לב בלתי סדיר, אנמיה, נשירת שיער ועוד.

בולימיה – מתאפיינת במעגל של זלילה שלאחריה ניסיון לרוקן את הגוף בדרך כלשהי מהקלוריות הבלתי רצויות, כגון הקאות, התעמלות מאומצת, לקיחת כדורים משלשלים ועוד. האכילה אינה נעשית מתוך הנאה או תיאבון אלא מתוך דחף בלתי נשלט של הנערה, ומתבצעת ביחידות תוך הסתרה.

הסובלות מבולימיה יכולות להיות בעלות משקל תקין עם תנודות לעיתים, אך נדיר שיחוו משקל מאד נמוך. החולות בבולימיה יסבלו מעייפות וחוסר אנרגיה, קשיי נשימה, סחרחורות וכאבי ראש, נשירת שיער, קרעים בושט, לחץ דם נמוך, אולקוס, אנמיה ועוד.

אכילת יתר כפייתית – מתאפיינת בהתקפי אכילה חוזרים בהם נצרכת כמות מזון מופרזת תוך תחושה של חוסר יכולת לשלוט באכילה. הסובלים מהפרעה זו משתמשים באוכל כדרך להתמודד עם לחצים, קונפליקטים רגשיים ובעיות יומיומיות.

חשוב לדעת כי אכילה כפייתית יכולה להתחיל כבר בילדות המוקדמת, כשמתעצבים דפוסי האכילה. מדובר בילדים שלא למדו כיצד להתמודד עם מצבים מלחיצים, ולכן פנו לאוכל כדרך התמודדות. החולות באכילת יתר כפייתית עשויות לסבול ממיחושים בלב, סכרת, לחץ דם גבוה, קשיי נשימה, קרישי דם ועוד.

במצבים קיצוניים הפרעות אכילה אלו עשויים להביא למצב של דום לב ונשימה ולמוות.

הפרעת גוף דיסמורפית

הפרעה בדימוי הגוף היא הפרעה סומטופורמית, שהסובלים ממנה מוטרדים בצורה מופרזת ממאפיינים בהופעתם החיצונית שהם תופסים כפגמים, דבר הגורם להם מצוקה עזה או פוגע בתפקודם בתחומי חיים שונים, כמו תעסוקה או חיי חברה.

בחלק מהמקרים הפגם הוא מינורי, פגם קטן שאחרים אינם מייחסים לו חשיבות, ובמקרים אחרים הפגם אינו קיים ורק האדם הסובל מההפרעה רואה אותו.

אנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית חושבים שהפגם לכאורה פוגע בצורה ניכרת בהופעתם החיצונית, וחלקם תופסים עצמם כמעוותים או מחרידים עד שהם נמנעים מקשר עם אנשים, מחשש שילעגו להם או ישפילו אותם.

המאפיין הבולט ביותר של הסובלים מהפרעה זו הוא שבניגוד לתפיסה העצמית שלהם, בפועל מראם החיצוני הוא נורמלי או אף אטרקטיבי.

ההפרעה מתחילה לרוב בגיל הנעורים, כשהמראה החיצוני הופך להיות משמעותי עבור האדם. השיעור שווה אצל גברים ונשים. BDD נמצאה קשורה לאיכות חיים ירודה, ורבים מהסובלים מ-BDD סובלים מהפרעות נוספות כמו דיכאון קליני, הפרעה טורדנית-כפייתית או חרדה חברתית.

מחקרים: הפרעת גוף דיסמורפית קיימת אצל מעל 2% מהאוכלוסייה ולפי מחקר גרמני, רבים נוספים אינם עונים על כל הקריטריונים אך סובלים מחלק מהמרכיבים.

במחקר שנערך במסגרת אשפוז פסיכיאטרי, הפרעת גוף דיסמורפית נמצאה אצל 13% מהמאושפזים. במחקר על הקשר בין BDD להפרעה טורדנית-כפייתית, 9 מתוך 62 איש עם הפרעה טורדנית-כפייתית סבלו גם מהפרעת גוף דיסמורפית.

שכיחות המחשבות הטורדניות לגבי איברי גוף שונים:

במחקר שערכה ד"ר קתרין פיליפס על יותר מ-500 מטופלים, נמצאו שיעורים שונים של מחשבות טורדניות לגבי איברים שונים (רבים מהמטופלים סבלו ממחשבות טורדניות לגבי מספר איברים):

עור – 73%
שיער – 56%
אף – 37%
משקל, בטן – 22%
חזה, פטמות – 21%
עיניים, שיניים – 20%
רגליים – 18%
מבנה הגוף או העצמות – 16%
מבנה הפנים (כללי) – 14%
צורת הפנים, שפתיים, ישבנים – 12%
סנטר, גבות – 11%
מותניים, אוזניים, זרועות, פרק כף היד – 9%
לחיים או עצמות לחיים, שוקיים, אברי המין – 8%
גובה – 7%
פה, גב, צורת הראש, מצח, כפות הרגליים, ידיים, לסת – 6%
שרירי פנים – 6%
אצבעות, צוואר – 5%
כתפיים, ברכיים, בהונות, קרסוליים – 2%

חוק הפוטושופ

על פי החוק, כל דוגמן או דוגמנית אשר יצולמו לפרסומת מסחרית יחויבו באישור רפואי המעיד כי אינם נמצאים בתת משקל. בנוסף, כל פרסומת בה תבוצע הצרת היקפים באמצעות עריכה גרפית, תחויב בכיתוב על גבי הפרסומת כי בהכנתה נעשה שימוש באמצעי. כל מפרסם או חברת פרסום אשר יעברו על החוק החדש יהיו חשופים לתביעות בבתי המשפט על ידי חולות הסובלות מהפרעות אכילה ובני משפחותיהן.

לפי סעיף 2 לחוק, שנקרא באופן רשמי "החוק להגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות", פרסומאי לא יפיק פרסומת שמופיע בה דוגמן ומפרסם לא יציג פרסומת כאמור, אלא לאחר שהדוגמן הציג אישור רופא לפיו הוא אינו בתת-משקל. לפי החוק ובהתאם להגדרות מערכות הבריאות סביב העולם, תת משקל הנו ערך מדד מסת גוף הנמוך מ-18.5 לגבי בגיר.

לפי סעיף 3 לחוק, פרסומאי המפיק פרסומת המציגה דמות של אדם, שלגביה נעשה שימוש בעריכה גרפית, לרבות בתוכנת מחשב, לשם הצרת היקפי הגוף יכלול בפרסומת הבהרה כי בהכנתה נעשה שימוש בעריכה גרפית לשם הצרת היקפי גוף. נקבע כי מפרסם לא יציג פרסומת אלא אם כן נכללה בה ההבהרה. בנוסף החוק קובע כי ההבהרה תופיע בפרסומת במקום בולט ובצבע ובגודל ברורים לעין, על פני שטח שאינו קטן מ-7% לפחות משטח הפרסום הכולל של הפרסומת.

לשם הוכחה בבתי המשפט במקרה של תביעה בדבר אי קיום החוק, נקבע כי על המפרסמים לשמור את האישורים הרפואיים המעידים על כך כי הדוגמן או הדוגמנית לא היו במצב תת משקל בזמן צילום הפרסומת, כמו גם את הצילומים המקוריים אשר צולמו לצורך הכנת הפרסומת על מנת שניתן יהיה לבדוק מול הצילומים אשר פורסמו אם בוצעה עריכה דיגיטלית במקום בו לא היתה הבהרה בכתב של הדבר.

הפרעות אכילה – נתונים סטטיסטים

כללי: אחוז הסובלים מהפרעות אכילה הוא בין 14%-10% מכלל האוכלוסייה.
כ-50% מהסובלים מהפרעות אכילה מתאימים לאבחון של דיכאון מסוג 1.
רק 10% פונים למערכת הבריאות לקבלת טיפול או ייעוץ.
מגיפת הפרעות אכילה כיום היא גם מחלה חברתית במקביל למחלה שהייתה קיימת מאז ומתמיד.
אחוז התמותה מהפרעות אכילה גבוה יותר מכל מחלה נפשית אחרת.

המדיה והתקשורת: מבנה הגוף המוצג בפרסומות כמבנה האידיאלי קיים אצל 5% מהאוכלוסייה.
47% מהבנות בכיתות ה' עד י"ב רצו להוריד במשקל בעקבות תמונות במגזינים.
69% מהבנות בכיתות ה' עד י"ב דיווחו שתמונות במגזינים השפיעו על תפיסתם את "מבנה הגוף המושלם".
42% מהילדות בכיתות א' עד ג' רוצות להיות יותר רזות.
81% מנערים ונערות בגיל 10 מפחדים להיות שמנים.

נוער: אחוז התמותה מאנורקסיה גבוה פי 12 מכל גורם מוות אחר בגילאים 15-24.
מעל מחצית מהנערות וכשליש מהנערים בגיל ההתבגרות משתמשים באמצעים על מנת לשלוט במשקלם אשר מזיקים מאוד לבריאותם כגון: דילוג על ארוחות, צום, עישון סיגריות, הקאה ובליעת משלשלים.
58% מרגישות לחץ להיות במשקל מסוים ומתוך 83% שעושים דיאטה, ל-44% היה משקל תקין.

סטודנטים: 91% מהסטודנטיות מנסות לשלוט במשקלן באמצעות דיאטה.
22% נמצאות במצב "דיאטה" תמידי.
86% מדווחים על תחילת תקופה של הפרעות אכילה עד גיל 20. 43% בין הגילאים 16-20.
95% מהסובלים מהפרעות אכילה נמצאים בין הגילאים 12-26.
25% מהנשים בגילאים 18-24 סובלות מזלילה ופועלות ל"טיהור" הגוף על מנת לשלוט במשקלן.

נשים: נשים מהווה כ-85% מהסובלים מהפרעות אכילה.
כ-2% מהנשים סובלות מאנורקסיה במהלך חייהן.
כ-1.5% מהנערות המתבגרות סובלות מאנורקסיה.
כ-4.5% מהנשים סובלות מבולימיה במהלך חייהן.
כ-3% סובלות מזלילה לתקופה של לפחות 6 חודשים.
כ-50% מהחולות באנורקסיה מאמצות התנהגות של בולימיה.
כ-20% מהסובלות מאנורקסיה תמותנה מסיבוכים הנובעים מהמחלה (דום לב, קריסת איברים, תת תזונה או התאבדות).

גברים: כ-15% מהסובלים מהפרעות אכילה הם גברים.
גברים פחות יפנו לקבל טיפול מכיוון שהמחלה נתפסת בעינם כנשית.
אצל גברים הומוסקסואלים, כ-14% סובלים מבולימיה וכ-20% נראים אנורקטיים.

ספורטאים: אחוז הפרעות האכילה בספורטאי צמרת גבוה יותר מבשאר האוכלוסיה.
ספורטאיות בהתעמלות, מחול, בלט, החלקה על הקרח בסיכון הגבוה ביותר לפתח הפרעות אכילה.
ישנם מכנים פסיכולוגיים משותפים בין חלק מהספורטאים וחלק מהסובלים מהפרעות אכילה כגון: פרפקציוניזם, ציפיות עצמיות גבוהות, תחרותיות, היפראקטיביות, שגרת פעילות גופנית חוזרת ונשנית, כפייתיות, מוטיבציה, נטייה לדיכאון, עיוות תפיסת דימוי גוף, עיסוק יתר בדיאטה ובמשקל הגוף.

דיאטה: 95% מכל מי שעושה "דיאטה" חוזר למשקלו הקודם תוך 5 שנים.
35% ממי שעושה דיאטה מאוזנת ונורמלית ממשיך לדיאטה קיצונית. מהם כ-25% מתחילים סימפטומים של הפרעות אכילה או נופלים למחלה.

שיעור התמותה: למרות שבהפרעות אכילה שיעור התמותה הוא הגבוה ביותר מכל הפרעה נפשית, שיעורי התמותה שדווחו על אלה הסובלים מהפרעות אכילה גדול יותר מכיוון שהסובלים מהפרעת אכילה עשויים בסופו של דבר למות מאי ספיקת לב, כשל איברים, תת תזונה או התאבדות. לעתים קרובות, הסיבוכים הרפואיים של המוות מדווחים במקום הפרעת האכילה שהיא הסיבה לפגיעה בבריאותו של החולה.