איש הגשם
פילמוגרפיה
בימוי: בארי לוינסון.
הפקה: מארק ג'ונסון.
תסריט: רונלד באס, בארי מורו.
עריכה: סטו לינדר.
שחקנים ראשיים: דסטין הופמן, טום קרוז.
מוזיקה: האנס צימר.
צילום: ג'ון סיל.
מפיץ: יונייטד ארטיסטס.
מדינה: ארצות הברית.
הקרנת בכורה: 16 בדצמבר 1988.
משך הקרנה: 133 דקות.
שפת הסרט: אנגלית.
ז'אנר: דרמה.
מועמדויות לפרסים וזכיות:
פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר- מרק ג'ונסון.
פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר- דסטין.
פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר- בארי.
פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר- בארי מורו, רונלד באס.
פרס גלובוס הזהב לסרט הדרמה הטוב ביותר- מרק ג'ונסון.
פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר בסרט דרמה- דסטין הופמן.
פרס דוד דה דונטלו לשחקן הזר הטוב ביותר- דסטין הופמן.
פרס דוד דה דונטלו לסרט הזר הטוב ביותר- בארי לוינסון.
פרס גילדת הבמאים של אמריקה על בימוי יוצא מן הכלל בסרט קולנוע- בארי לוינסון.
פרס בחירת הקהל לשחקן הקולנוע האהוב ביותר בדרמה- דסטין הופמן.
פרס בחירת הקהל לסרט הדרמה האהוב ביותר.
תקציר הסרט
הסרט "איש הגשם" מספר על שני אחים, ריימונד וצ'ארלי, שנפגשים אחרי שנות ניתוק ארוכות בעקבות מות אביהם, בהן לא היה מודע צ'ארלי שיש לו אח.
צ'ארלי בוביט הוא סוחר מכוניות כושל שנקלע לחובות, גס רוח, חסר יושרה ואנוכי.
בעוד שצ'ארלי עלול להיקלע לפשיטת רגל בעסק המכוניות שלו, הוא מקבל הודעה שאביו נפטר.
בקור רוח ובהתנהגות כאילו לא קרה דבר משמעותי, יוצא צ'ארלי אל עיר הולדתו להלווייתו של אביו, ביחד עם חברתו, שגם עובדת עמו, סוזנה. סוזנה לאורך כל הסרט מוחה בפני צ'ארלי על כך שהוא לא מספיק רגיש ומשתף. הסיבה לכך היא שכאשר צ'ארלי היה פעוט אמו נפטרה ואילו הוא ואביו תמיד לא הסתדרו ואף בשלב מסויים נותק בניהם הקשר, זאת בעקבות ריב בקשר למכונית.
כאשר הגיע צ'ארלי אל הקראת הצוואה הוא גילה שהוא אינו עומד לרשת את הון אביו כפי שחשב, אלא מקבל את אותה מכונית שגרמה לניתוק הקשר בניהם ושיח שושנים.
צ'ארלי דורש לדעת מה עלה בגורל הכסף ומגלה שאביו תרם את הכסף לקרן סודית. האחראי על הצוואה- דוקטור ברונר, אינו מוכן לגלות לצ'ארלי מי מחזיק בכסף. צ'ארלי מברר את פרטיה החסויים של הקרן, ומגלה כי היא מפרנסת אדם המאושפז בקביעות בבית חולים פסיכיאטרי.
הוא נוסע לבית החולים עם המכונית שירש, אך הרופאים מסרבים לגלות לו מי האיש שאותו מפרנסת הקרן ומה הקשר שלו לאביו של צ'ארלי.
בשעה שצ'ארלי חוזר אל המכונית הוא מוצא בה את אחד מהמאושפזים שמכיר את המכונית היטב וטוען שהיא שייכת לאבא שלו. האדם במכונית ששמו ריימונד, מדקלם פרטים ישנים אודות המכונית, וכאשר צ'ארלי מקשיב לו הוא מגלה שהפרטים אשר רימונד אומר הם אכן נכונים ושואל אותו בפליאה: "מי אתה?" וריימונד משיב לו: "ריימונד בוביט". מתגלה כי ריימונד הוא אחיו הבכור של צ'ארלי- שמעולם לא ידע על קיומו, כי הוא נשלח למוסד כאשר צ'ארלי היה פעוט.
ריימונד הוא אוטיסט החי למעלה מעשרים שנה במוסד שבו הוא מרגיש בבית, בטוח מפני פגיעה, ועם הרגלים המבטיחים את עולמו. צ'רלי מחליט להיאבק על החצי המגיע לו.
הוא "חוטף את ריימונד" ולוקח אותו עמו ועם סוזנה.
זוהי הפעם הראשונה שריימונד יוצא מבית החולים מזה עשרות שנים והוא אינו יודע כיצד מסתדרים מחוץ למוסד זה. ריימונד מתגלה גם כאדם הסובל ממוגבלויות רבות הקשורות לתסמונת שלו, ובהן קושי רב בהסתגלות למצבים חדשים, הגורם לאורח חיים קשיח ומוגדר: שגרת צפייה קבועה וקשיחה בטלוויזיה, הרכב מזון מוגדר ואחיד ועוד.
אורח חייו האובססיבי של ריימונד אינו מקובל על צ'ארלי, מעיק עליו, וגורם לו לקשיים רבים. סוזנה שלא יכלה להתמודד עם מעשי צ'ארלי ועם חוסר הרגישות שלו עזבה, וכעת נותרים ריימונד וצ'ארלי במסע משלהם.
בכמה פעמים ריימונד לא מקבל את השגרה הקבוע שלו מה שגורם לו לחרדה שתוצאותיה הן צעקות, חזרה על דברים, הרבצה עצמית וכו. תגובות אלו ניכרות גם כאשר ריימונד מתמודד עם מצבים בהם לא היה נתון קודם, למשל כאשר רואה ריימונד שהוא וצ'ארלי עומדים לעלות על מטוס הוא מתחיל למנות את אסונות המטוסים השונים ומסרב לעלות, וכאשר צ'ארלי מפעיל עליו לחץ מתחיל ריימונד לצעוק כתגובה לחרדה בה הוא מצוי.
במהלך הזמן בו האחים ביחד הם אט אט מאוד מתקרבים.
צ'ארלי לומד לקבל את האובססיות של אחיו- הוא מכבד אותן ודואג שאחיו יקבל את כל הדברים ששומרים על השגרה הקבועה אליה התרגל, לקבל אותו ולאהוב אותו.
במהלך המסע, מגלה ריימונד יכולות זיכרון וחישוב מפתיעות, כגון יכולת לזכור מספרים בספר טלפונים לאחר קריאתו פעם אחת.
צ'ארלי מנצל את היכולות החריגות של אחיו ולוקח אותו לקזינו, למטרת ספירת קלפים, ואכן הם מרוויחים שם סכום כסף ניכר שמשמש את צ'ארלי לבעיותיו הכלכליות.
במהלך המסע מתגלה כי ריימונד נשלח למוסד סגור מכוון שכאשר היה צ'ארלי תינוק, הוא כמעט הרג אותו ולכן למען בטחונו של צ'ארלי, נשלח ריימונד למוסד. נוסף על כך חווה צ'ארלי פלאשבקים המגלים כי ריימונד הוא איש הגשם- כאשר היה ילד, צ'ארלי נהג לקרוא לרימונד "ריין מן" מכוון שלא ידע לבטא את שמו כהלכה. במהלך השנים שעברו זכר צ'ארלי את ריין מן כחבר דמיוני.
צ'ארלי זונח את תוכנית החטיפה שלו ומנסה לקבל אפוטרופסות על ריימונד מתוך דאגה אמיתית. הוא רואה שבניגוד לדברי המוסד- ריימונד דווקא כן מסוגל לבטא רגשות וחיבה.
צ'ארלי מגיע למשפט אך לא זוכה.
בסופו של המסע מחזיר צ'ארלי את ריימונד לבית החולים. צ'ארלי לבדו אינו יכול לתמוך בנכה קשה כמו ריימונד, ובית החולים אינו מוכן לוותר על השליטה בקרן במקרה שצ'ארלי יקבל אפוטרופסות על ריימונד. בסוף המסע המשותף של צ'ארלי וריימונד ניכרת השפעת המסע על שני האחים, ונראה כי הם הפכו לאנשים רגישים יותר האחד כלפי השני. צ'ארלי מבטיח לבקר את ריימונד בבית החולים פעם בשבועיים, וריימונד עולה על הרכבת בחזרה למוסד.
אפיון דמותו של האוטיסט בסרט
בדמות גיבור הסרט מוצג ריימונד, איש יחסית מבוגר שגילו לא נאמר לנו.
גובוהו ממוצע פלוס, שיערו חום.
ריימונד מתגורר במוסד הסגור הטיפולי והפסיכאטרי, שם הוא נמצא כבר כ20 שנה. במהלך שהותו הוא לא יצא אפילו פעם אחת מן המוסד.
ריימונד לוקה באוטיזם- הסיבה שהוא נמצא במוסד.
כאשר היה ילד נמסר ריימונד למוסד טיפולי כיוון שכמעט הרג את אחיו באמבטיה- אחרי מקרה זה הבין אביו שהוא אינו יכול עוד לטפל בריימונד וגם חשש לחייו של צ'ארלי.
האוטיזם של ריימונד מתאפיין בכמה דרכים:
הוא חייב לשמור שהסדר יהיה על כנו מה שאומר שהשגרה שלו תהיה קבועה- במידה ודבר זה לא קורה הוא יכול להכנס למצב של חרדה בו הוא צועק, צורח ומרביץ לעצמו כתוצאה מהתסכול שהוא חווה על הסדר שהופר. ריימונד צריך את הסדר והשגרה כגורם שגורם לו להרגיש בטחון. למשל בסרט היה ריימונד רגיל לקבל במוסד בימי שלישי את ארוחת הצהריים שלו לא מאוחר מהשעה 4 כאשר בארוחה יש פנקיקים והסירופ מונח בצד שמאל ולא ליד הטבליות שלו- וכאשר אחיו לקח אותו מהמוסד והגיע יום שלישי הוא ציפה שארוחת הצהריים תתקיים אותו הדבר וכאשר הסדר של המייפל היה בצד הלא הכון הוא התעצבן וצעק- אלו הן דוגמות אשר משקפות את הקשיים של ריימונד כאשר הוא נמצא בסיטואציות אשר אולי נראות פשוטות אך עבורו הן מוכרחות להיות מדויקות כדי שיוכל לשמור על שגרת יומו.
דוגמה נוספת לסדר כזה היא שריימונד אומר שהוא חייב לישון כל יום בדיוק בשעה 23:00 ושעל המיטה שלו להיות בצד של החלון.
איפיון חיצוני מבחינת המראה של ריימונד לאוטיזם היא הנטייה שלו להביט למעלה לצד- כמו חלק מהלוקים באוטיזם, במקום להסתכל בצורה רגילה.
חלק מהדברים המאפיינים את ריימונד הם היכולות המיוחדות ויוצאות הדופן שיש לו בעקבות האוטיזם המשמשות לאחיו פעמים רבות כיתרונות. יכולות אלו בשפה המקצועית נקראות "סוואנט"- תופעה רפואית המתבטאת כאשר לאדם בעל שונות נוירולוגית ישנה יכולות מנטליות יוצאות מגדר הרגיל לעיתים קרובות בפעולות חישוב.
לריימונד יכולות זיכרון וחישוב מפתיעות, למשל בסרט הוא ידע כמה גפרורים ישנם בחפיסה לאחר שניות בודדות של הסתכלות. הוא ניחן גם ביכולת לזכור מספרים מספר טלפונים לאחר קריאתם פעם אחת בלבד, ולא רק מספרי טלפון- ריימונד מנה את כל תאונות המטוסים שקרו אי פעם, כולל באיזה חברה מדובר, באיזה שנה ומה היה הנזק. למשל, באחת הפעמים ניצל צ'ארלי את היכולות החריגות של ריימונד ולוקח אותו לקזינו, כדי שיבצע ספירת קלפים וכך הם יוכלו לזכות.
יחס הסביבה לאוטיסט בסרט
מעגל הסביבה של ריימונד הוא מאוד מצומם ומכיל את אנשי הצוות במוסד והמטופלים, ורק לאחר הופעתו של צ'ארלי נחשף ריימונד לאנשים נוספים.
במוסד הטיפולי היחס אל ריימונד הוא מקצועי אשר נועד לטפל בו ולקדם אותו.
ד"ר ברונר הוא האפוטרופוס של ריימונד. ברונר מגן פעמים רבות על ריימונד ואף סולד מן הרעיון שצ'ארלי יטפל בו- בשל חוסר הניסיון של צ'ארלי.
מהרגע בו ריימונד וצ'ארלי חוברים יחדיו ישנם בהתחלה מהמורות בדרך כאשר צ'ארלי אינו יודע כיצד להתמודד עם אחיו ואף מרגיש שהוא מעיק עליו.
גם סוזאנה- חברתו של צ'ארלי מעירה לו על חוסר הרגישות שלו כלפי אחיו, עד כדי כך שהיא עוזבת אותו. עצם התנהגותו השלילית של צ'ארלי כלפי רימונד- מרחיקה ומנכרת בינהם.
צ'ארלי אינו יודע מהם הקשיים של אחיו ולכן כל הדברים שריימונד צריך שהיו בשגרה הקבועה שלו- כמו תכניות טלוויזה, מזון, מקום לינה וכדומה, נראים לו כגחמה מגוחכת,
וזו גם הסיבה שהוא לא מבין את התגובות של אחיו שנראות בעיניו כמוגזמות- כאשר הוא לא נענה למבוקשו ולא מקבל את אותם הדברים השומרים על השגרה שלו- מאבד ריימונד את עשתונותיו כיוון שאותה השגרה היא זו שגורמת לו לביטחון מפני שאלו הם דברים שהוא מכיר ובטוח בהם.
עם הזמן ריימונד וצ'ארלי נקשרים, וכך גם מתעמקת ההבנה של צ'ארלי לגבי הבעיות של אחיו שהן גם המצוקות שלו.
צארלי מתחיל לדאוג לריימונד מתוך חיבה אמיתית ועושה הכל כדי שהוא יקבל את מה שהוא צריך כדי שיהיה לו טוב.
צ'ארלי זונח את המטרה האמיתית שלשמה הוא "חטף" את ריימונד- הכסף, ובאמת רוצה שיהיה להם קשר של אחים לכל דבר.
בעקבות השינוי מתפתחת זיקה בין האחים, ולמרות שצ'ארלי לא זכה במשמורת על ריימונד- הם קבעו כי הם יפגשו כל שבועיים.
יחס האוטיסט לסביבה
כחלק מהאוטיזם של ריימונד, הוא אינו כל כך מתקשר עם אנשים באופן יום יומי, אלו שהוא כן מדבר איתם הם בדרך כלל אנשים שהוא מכיר היטב והרבה זמן. הסבירות שהוא יצור קשר או אפילו יגיב לאנשים שהוא אינו מכיר היא נמוכה מאוד.
ריימונד מתקשר בעיקר עם האנשים שהוא מכיר הרבה זמן ויכול לבטוח בהם, למשל ד"ר ברונר, שהוא האפוטרופוס שלו, צוות המטפלים במוסד, וחלק מהמטופלים הקרובים אליו במוסד.
ריימונד מגיב בצורה די קשה לשינויים החדשים שקורים סביבו כאשר הוא עם אחיו, והוא מגיב ביחס של צעקות והכאה עצמית מתוך התסכול שלו. כאשר אחיו רואה זאת בהתחלה הוא אינו יודע מה לעשות, אך בהמשך כאשר הוא לומד את אחיו הוא גם מוצא פתרונות. עם הזמן ריימונד מרגיש בטוח להתקרב אליו וכך גם היחס שלו כלפי צארלי משתנה וריימונד מביע יותר תחושות ויותר רגשות מאשר מקודם לכן- בדרכו שלו.
הקשיים שמוצגים והתמודדות
הקשיים שריימונד חווה מתאפיינים בערוצים שונים.
הסדר עבור ריימונד הוא שומר סף- לכן כאשר השגרה מופרת, ריימונד אינו יודע מה לעשות ונכנס למצב של חרדה- מצב זה הוא מצב רגשי, והתגובה הפיזית ללחץ היא צרחות, מכות או בכי היסטרי. מצב זה דומה לתגובתו של ילד קטן שאינו מצליח בדבר מה- מכאן שתגובתו של ריימונד למצבים אלו היא חוסר אונים.
דוגמה חוזרת בסרט לשימור הסדר היא שימור הרגליו של ריימונד מהמוסד כאשר הוא נמצא עם צ'ארלי, למשל אותן ארוחות בימים קבועים ובשעה קבועה כאשר כל כלי האוכל מסודרים כמו שריימונד רגיל. כשריימונד הולך עם צ'ארלי הוא מצפה לסדר אותו הוא מכיר- אך צ'ארלי אינו תמיד מסוגל לספק את אלו, וריימונד מרגיש כאילו עולמו חרב עליו.
קושיו של ריימונד ניכר גם כאשר מדובר בשעות שינה קבועות, ואף קיצוני כאשר מדובר באיזה צד הוא ישן- שכן ריימונד רגיל לישון ליד החלון.
אלו פוגעים בריימונד בעיקר כשאר הם מהווים חסרונות לניהול אורח חיים "רגיל" כשל שאר בני האדם. לדוגמה ריימונד אינו מסוגל לשהות לבד ואף אינו מסוגל לנהל בעצמו משק בית- בסרט רואים זאת כשצ'ארלי יוצא ומשאיר את ריימונד בבית לבדו. כאשר אזעקה מתחילה לפעול ריימונד מגיב בצורה קשה של אלימות, צעקות ואף בכי בשל הקושי שלו בויסות חושי.
על מנת להתמודד עם בעיות אלו על ריימונד לעבור תהליך של למידה ושינוי, וגם אז אין המובטח כי המצב ישתנה.
לריימונד יכולות המיוחדות המשמשות לאחיו פעמים רבות כיתרונות.
למשל לריימונד יכולות זיכרון וחישוב הנחקקות מצפייה קצרה בלבד- ספירת חבילת גפרורים לאחר שניות בדדות של צפייה, זכירת מספר טלפונים לאחר קריאתם פעם אחת, זכירת כל תאונות המטוסים שקרו אי פעם- באילו שנים, מה היו הנזקים, ואיזה חברת תעופה.
צ'ארלי ניצל חוזקה זו של ריימונד על מנת שיספור קלפים בקזינו ובכך הם יזכו.
פלפלים צהובים
פילמוגרפיה
בימוי: קרן מרגלית.
יוצרים: קרן מרגלית.
כותבים: קרן מרגלית, אמנון קוטלר.
שחקנים: עלמה זק, יוסי מרשק, אורי פפר, יהודה ברקן, מיכל שטמלר, נעה פרידמן.
צלמים: איציק פורטל.
פסקול: רן בגנו.
אתר צילומים: מושב ניר צבי.
מפיקים בפועל: אילון צ'קובסקי, יוחנן קרדו.
עורכים: עינת גלזר-זרחין, אריק לייבוביץ.
חברת הפקה: יולי אוגוסט הפקות.
סוגה: דרמה.
ארץ מקור: ישראל.
שפות: עברית ומעט אנגלית ותאילנדית.
מספר עונות: 2.
מספר פרקים: 26.
אורך פרק: 40-45 דקות.
רשת שידור בישראל: קשת, ערוץ2.
תקופת שידור מקורית: 18 בדצמבר 2010 – 3 באפריל 2014.
פרסים: פרס האקדמיה לטלוויזיה.
תקציר הסדרה
הסדרה מספרת את סיפורה של משפחת אוחיון המתגוררת במושב בדרום הערבה, ומנהלת משק לייצוא פלפלים צהובים.
ראש המשפחה הוא מאיר רוטנברג, חקלאי ותיק המתגורר סמוך לבתו- איילת אוחיון שבית משפחתה מונה את בעלה יניב וילדיהם: נתי בת ה16 שהיא בתה של איילת מנישואים קודמים, ועומרי בן ה-5.
אל המושב חוזר בנו של מאיר, אבישי רוטנברג ובת זוגו, יעל, שעוזבת את עבודתה בתל אביב כדי להישאר עם אבישי ולשקם את הקשר ביניהם שנהרס לאחר שזו בגדה בו. יעל היא רופאה המנסה להתקבל להתמחות ולעבודה במרפאה במושב.
יעל שמה לב לכך שעומרי אינו מתנהג בנורמה שבה מתנהגים בני גילו, ומייעצת לאיילת לשלוח אותו לאבחון. למרות שההורים חושדים כי התפתחותו של עומרי אינה תקינה, איילת טוענת שהחריגות של עומרי נובעת מהיותו גאון מוזיקלי והיא אינה מסכימה לשלוח אותו לאבחון.
אביה מאיר אינו מסכים איתה ולוקח את הילד לאבחון מאחורי גבה.
כאשר הוריו של עומרי מגלים זאת הם כעוסים אך ממשיכים בהליך האבחון, שבסופו מתברר כי עומרי הוא אוטיסט.
כאשר מגיע שלב השלמה אצל איילת לאחר התכחשותה היא מתחילה במעין אובססיה לדעת הכל על האוטיזם וכך גם כופה על בני המשפחה הקרובים.
איילת מחליטה לא לשלוח את עומרי לטיפולים במקום מרוחק והמשפחה המורחבת מתארגנת לטיפול מאומץ למען שיפור תפקודו של עומרי בחיק המשפחה. איילת דורשת מהמשפחה לשמור על אבחונו של עומרי כסוד- בעקבות כך עומרי מפסיק ללכת לגן הילדים כדי לפנות זמן לטיפול בו וכדי לשמור על הסוד. אולם שהסוד מתחיל להיות ברור לגננת, משום שעומרי אינו מצליח לשחק עם הילדים האחרים והוא עסוק בשמיעת מוזיקה באופן כפייתי.
טיפול בילד במסגרת ביתית מלא אתגרים ודורש מכל בני המשפחה ויתורים.
נתי בת העשרה שעשירה בבעיות בני נוער טיפוסיות זוכה לפחות תשומת לב הורית- חדרה, כמו כל חדרי הבית מתמלא במכשירים של עומרי והיא מרגישה לא שייכת. היא מעוניינת לבלות יותר זמן במחיצת אביה הביולוגי, ולספר לו על יחסי האהבה-שנאה המתסכלים שיש לה עם בן כיתתה יהונתן.
אולם איילת אינה מעודדת את התקרבות הגרוש שלה אל בתהּ, מפחד שלגרוש יוודע שעומרי אוטיסט.
נתי ויעלי מוצאות זו אצל זו אוזן קשבת ותנאים של חיבה.
איילת מפסיקה לעבוד והמצב הכלכלי המשפחתי אינו מספיק להמשך הקמת המסעדה של יניב- אותה חלם לבנות זמן רב.
יניב חוזר לעבוד בחממות ואבישי מפוטר מהן. המשפחה נאלצת להמשיך ולשכור עובדת זרה בשם טאסאני, משום שזו משתלבת בטיפול ומתחבבת על ידי עומרי. המשפחה נאלצת גם להיות בקשר עם הפסיכולוגית היחידה שמוכנה להגיע למקום המרוחק בו הם גרים, רחלי, למרות שלזו יש מטען כבד על מעשייה של איילת עוד מילדותן כאשר למדו יחדיו.
מאיר מנהל רומן עם אריאלה, המלמדת את ילדי הכפר נגינה בפסנתר. יעלי שאינה מצליחה להתחבר להווי סוברת שאריאלה היא טיפוס מוזר, כמו גם רופא הכפר ומכנה את שניהם "קוקוריקו". בהמשך מתברר שעומרי מצליח לצאת לטיולים רק עם אריאלה ומאיר. אריאלה היא אשת סוד ללקותו של עומרי ומסתירה את העובדה שלבן שלה, המכונה גברי, יש לקות נוירולוגית.
יניב אינו מצליח להשתלב בטיפול בבנו ודוחף ב איילת להכיר בעובדה, שלמרות שניתן וצריך לשפר את תפקודו של עומרי, הוא לעולם לא יהיה "ילד רגיל". דבר זה גם מעורר ביניב רצון ללדת עם איילת "ילד רגיל" והיא, שההורות הפכה עבורה למעין עבדות, מסרבת. היא גם מודה בפחד שיש לה מפני גידול ילד אוטיסט נוסף. יניב משלים עם העובדה שילדו היחיד הוא ילד עם לקות.
יניב לוחץ על איילת להפסיק לשמור על לקותו של עומרי בסוד ולאפשר לעומרי להשתלב בחברת הילדים – עד כמה שהוא יכול. בפרק האחרון בעונה הראשונה עומרי הולך לאיבוד ויניב כופה על איילת לגלות למשטרה ולבני המושב הרבים המחפשים אחריו, כי עומרי אוטיסט.
יחסי יעלי ואבישי מעורערים כבר מתחילת הסדרה. יעלי ויתרה על התמחות כרופאה ועברה לעבוד כאחות אצל רופא הכפר. למרות אי נעימויות חוזרות בין בני הזוג היחסים שלהם משתקמים, עד שאבישי מפוטר מהחממות ונכנס לדיכאון.
אבישי שוכר דירת חדר בכפר, אצל חברתו לשעבר גלי ומבקש מיעל שתחזור אל חייה שלה בתל אביב. יעל ממשיכה לגור בכפר, לעבוד במרפאה ולהשתתף בתכנית הטיפולית של עומרי. יעל ואבישי מחליטים לפרק את הקשר ביניהם. הם מבינים, שכזוג הם לא עומדים במשברים ושבניגוד לאיילת ויניב, הם לעולם לא היו מצליחים לגדל ילד כמו עומרי. יעל מבהירה למשפחה שהיא אינה מנתקת קשר עם נתי ועומרי.
אפיון דמותו של האוטיסט בסרט
עומרי בן החמש, חי בערבה- כפר קטן הסמוך במרחק של שעתיים נסיעה לבאר שבע.
עומרי גדל עם אמו איילת, אביו יניב ואחותו נתי. עומרי הוא ילד מנישואיה השניים של איילת.
עומרי הוא ילד בעל מחוננות מוזיקלית בכל מה שנוגע לשירים ישראלים- שנת פרסום, אלבום, זמר, זיהוי שם השיר, ובכללי אהבה גדולה לסוג מוזיקה זה.
כאשר יעלי- אשת דודו של עומרי, מבחינה שמשהו בו לא תקין לאחר שעומרי אינו מצליח לבצע פעולות פשוטות היא מובילה לשרשרת אירועים שבסופה מתברר כי עומרי לוקה באוטיזם.
לעומרי קושי רב בליצור אינטראקציה עם אנשים ולהשתלב במעגלי החברה, הוא מעדיף להיות לבדו- בשקט שלו, ובסביבה הנוחה לו שאותה הוא מכיר.
עומרי לוקה בכשלים בביצוע פעולות הדורשות מטוריקה פשוטה, אשר אנו עושים בחיי היום יום.
עומרי הוא מחונן מוזיקלית ואוהב את המוזיקה אשר משמשת לו כהגנה- בגלל שעומרי מכיר את המוזיקה היטב הוא יודע שהיא לא תאכזב אותו, ולכן כאשר יש בעיות כמו שמכשיר הנגן לא עובד, או שאין ביכולת עומרי לשמוע את המוזיקה מכל סיבה שהיא- עומרי מאבד את עשתונותיו. המוזיקה עבור עומרי היא "עולם בטוח" וכשאר חל בה שינוי- ולו הוא הקטן ביותר- עומרי חווה הפרה של הסדר שהוא מכיר ומגיב בצורה פיזית ורגשית.
עומרי אוהב לצאת להליכות בוקר עם מאיר ואריאלה.
הדבר שעומרי הכי אוהב הוא לשמוע מוזיקה באזניות שלו, וכאשר הוא באוטו הרדיו מתנהל לפיו והשירים המנוגנים הם אלו שהוא בחר. עומרי אוהב לשאול את אמו ואביו שאלות על השיר המנוגן, כמו באיזה שנה הוא יצא, מי הזמר ומאיזה אלבום לקוח השיר.
השירים שעומרי אוהב הם שירים ישראליים, ומבניהם אלו שהתנגנו הכי הרבה הם "לא ציפיתי" של קרולינה, "סאן חוזה" של מוניקה סקס, "וואו" של ג'ירפות, "שמש שמש", "ישראלים מצחיקים" ו"ואיך שלא" של אריאל זילבר, "ציפי פרימו" של גזוז, ועוד.
יחס הסביבה לאוטיסט
הסביבה של עומרי הלוקה באוטיזם היא משפחתו המונה את אימו, אביו, אחותו, סבו, דודו, אשת דודו ואריאלה שהיא חברתו של סביו.
החל מרגע הגילוי איילת נכנסת למצב שחווים הרבה הורים לאחר ההבנה שילדם אוטיסט,
היא מתחילה במעין אובססיה לדעת כל דבר ופרט על אוטיזם- החל מהרצאות, תכניות, סרטים, ראיונות, ספרים- למשל היא הוציאה 600 דולר על קניית ספרים באנגלית המלמדים את שיטת הטיפול ABA כדי שכל בני המשפחה יכולו לטפל בעומרי כמה שיותר מהר, היא שאלה אנשים, רופאים ועוד אנשי מקצוע.
לאחר שאיילת חקרה על כמה שיטות טיפול בעומרי, היא בנתה תכנית טיפול ביתית בה לכל בן משפחה יש חלק ביום שהוא עם עומרי. מי שהשגיחה על תכנית זו היא פסיכולוגית בשם רחלי.
איילת הפכה לאם מגוננת וכפתה על בני משפחתה לשמור על הלקות של עומרי בסוד.
היא החלה להפוך כל סלע כדי לעזור לעומרי, ומחויבותה הפכה לטוטאלית מה שכלל את פיטוריו של אחיה מניהול החממות ואת הפסקת עבודות הבנייה של המסעדה של יניב- עליה הוא כל כך חלם.
עם ההבנה של המצב הנתון יש לזכור שאיילת רוצה את הטוב לבנה ושהוא יהיה נורמטיבי ככל האפשר- באחד הפרקים עומרי חולה והחום גורם לו להתנהגות של ילד רגיל, הוא משוחח עם אמו, שואל, פועל- דבר זה גורם לאיילת לא לרצות להביא לו את התרופה כדי שישאר כך.
מה שרואים פה הוא בעצם השאיפה שלה שעומרי יהיה רגיל וגם להראות מצב בו שלמרות שהיא מבינה את הלקות של בנה היא עדיין מייחלת לטוב יותר- אף אחד אינו מושלם.
אביו של עומרי, יניב, אינו מתקשה עם הגילוי אך מתקשה ביצירת קשר עם בנו. דבר זה גורם לו לתסכול עמוק והרגשת תחושת כשל במצב שאומר להיות כה פשוט- יחסים עם בנו.
יניב מנסה להבין את בנו אך רק מרחיק אותו ביחסו.
אט אט יניב מוצא דברים שהוא מצליח לעשות עם עומרי בהצלחה כמו קריאת ספרים, ואף יניב הוא היחידי שמצליח להשכיב את עומרי לישון, אט אט מקרבים בין השניים.
יחס האוטיסט לסביבה
לעומרי כילד ואדם הלוקה באוטיזם יחס שונה אל הסביבה ולכל דבר הקורה.
התגובות שלו הן קיצוניות יותר ומגבלותיו מקשות עליו לנהל אורח חיים רגיל והתפתחות תקינה כמו של כל ילד בן גילו.
אוטיזם מוגדר גם כבעיית תקשורת– ועומרי לא מסוגל לנהל תקשורת.
קשה לו להכיל ולפלוט אינפורמציה, ולכן הוא עושה רק מה שנעים לו- מוזיקה.
הוא משתמש במוזיקה כנושא שיחה שעליו הוא יכול לדבר- כי הוא יודע שזה נושא שהוא בטוח בו.
פעמים רבות עומרי רק רוצה לשמוע מוזיקה במקום לנהל שיחה- שזוהי תקשורת שיותר מורכבת עבורו- גם דיאלוגים פשוטים מקשים עליו והוא שוב בורח למוזיקה.
כאשר הוא רוצה לשמוע מוזיקה ולא נותנים לו, בעצם לוקחים לו את הכלי היחיד שהוא מכיר- ובגלל שהוא לא יודע לתקשר הוא מגיב בצעקות, צרחות, בכי, הכאה עצמית או חזרה על השאלה עד שיקבל תשובה שהוא מרוצה ממנה.
פעמים רבות הסיבה שעומרי מדבר היא כדי לבקש מהוריו או סביו לשים שירים באוטו.
גם אז הוא לא משתמש במשפט של ממש אלא רק אומר לעבר מי שנוהג "השיר החי של הזמר המת".
בין עומרי לאחת עובדות המשק- טאסני- מתפתח קשר מיוחד. כאשר רואה איילת כי עומרי מסתדר עם טאסני ואף מתקשר איתה, שוכרת איילת את טאסני כמטפלת של עומרי.
עומרי הוא שקט ומופנם אך אוהב להגיב (בדרכו) לאינטרקציה שכוללת מגע של חום ואהבה.
הקשיים שמוצגים והתמודדות
עומרי אוהב להיות שקט ובודד, הוא לא מרבה להתערבב עם החברה ועוסק בתחומי עניין מאוד מצומצמים.
כמו כן לעומרי קשיים רבים, בניהם לבצע פעולות מוטריות פשוטות כמו לבישת בגדים בהם ניחן כשל בתיאום קשר העין-יד.
לעומרי ישנה אהבה רבה למוזיקה- מעבר לכך שבעקבות האוטיזם עומרי הוא מחונן מוזיקלי- המוזיקה היא משהו שהוא מכיר היטב ולכן הוא מרבה לשמוע אותה כדי ליצור לעצמו מה שנקרא "עולם בטוח" מושג זה הוא שם כולל לפעילויות שאנשים הלוקים באוטיזם עושים כדי שתהיה להם שגרה קבועה עליה הם יוכלו להסתמך, שגרה זו היא עמוד טווח עבורם וכל שינוי בה הוא קטטוני ויכול לגרום תגובות פיזיות ורגשיות קשות- כמו למשל בסדרה כאשר עומרי אינו שומע את המוזיקה שהוא רוצה כי הוא אינו יכול או אינו מורשה והוא פורץ בצרחות, בכי, צעקות, מכה את עצמו וכדומה- אלו הם כשלים בוויסות הרגשי עד כדי פגיעה עצמית.
כאשר איילת אומרת לעומרי משהו לעשות והוא לא חפץ בו הוא מעין מתעלם מדבריה וממשיך בשלו, כך קורה גם כאשר נאמר לו להפסיק לעשות דבר מה והוא אינו רוצה.
הפרת השגרה גורמת לתגובות דומות- בסדרה, כאשר עומרי נאלץ להתחיל ללמוד בבית ספר חדש, הוא לא הסכים לצאת מהבית או ללכת לכיתה ופצח בצעקות או פשוט לא זז ממקומו.
גם סירוב הרצונות של עומרי, כמו של רוב הלוקים באוטיזם- מוביל לתגובות שונות- כמו שאלות חזרתיות הנשאלות ברצף גם לאחר שנתקבלה עליהן תשובה, למשל שעומרי רצה לראות סרט
בדי וי די אך איילת לא הסכימה- הוא המשיך לשאול אותה אם אפשר עד שהיה מקבל תשובה שנראת לו- גם כאן התגובה היא כשל בוויסות הרגשי שמשולבת בחזרתיות.
זה אח שלי
פילמוגרפיה
שם הסרט: "זה אח שלי".
בימוי: חגית רון רבינוביץ', אייל רובינשטיין.
הפקה: תמי מרגלית – קסטינה תקשורת.
צילום: רועי גלוסקא.
עריכה: אייל רובינשטיין.
תחקיר: חגית רון רבינוביץ' ואייל רובינשטיין.
עיצוב פס-קול: אייל קוליש.
תאריך יציאה לאקרנים: 2.4.2014.
משך הקרנה: 45 דקות.
שפת הסרט: עברית.
מדינה: ישראל.
תקציר
הסרט "זה אח שלי" הוא סרטם התיעודי של חגית רון רבינוביץ' ואייל רובינשטיין.
סרט זה הוא הסרט השני שהפיקה חגית בנושא זה- הסרט הראשון היה "זה הבן שלי".
חגית רון רבינוביץ' היא אם חד-הורית לארבעה ילדים בניהם נער אוטיסט בתפקוד נמוך.
היא כתבת בעיתון ישראל היום ומובילה את קידום אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים.
רבינוביץ' הייתה נציגת ישראל באו”ם ביום האוטיזם הבינלאומי באפריל 2013.
היא פעילה במערך ההסברה של אלו”ט ומרצה.
בסרט ניתן לראות את חגית כמראיינת.
הסרט בשונה מסרטים אחרים מתמקד דווקא בנקודת המבט של האחים והאחיות לילדים אוטיסטים.
הילדים והאחים המוצגים הם בטווח גילאים שונים, מגילאי הילדות ועד זוג אחים בוגרים בסביבות גילאי ה30.
האחים המרואיינים חושפים למצלמה את תחושותיהם וחוויותיהם כאחים לאחים עם אוטיזם.
הסרט בא להראות זווית שאף פעם לא נתנו עליה את הדעת ואת ההקשבה.
בזווית זו מוצג הצד של האחים- מה הם מרגישים וחווים, משתפים את קשייהם ורגעי החולשה, מאידך הם גם מדברים על ההצלחות.
במהלך הסרט מספרים האחים על איך זה להיות אחים לאחים אוטיסטים, מה ההשלכות ואיך זה משפיע על חייהם במגוון תחומים.
בסרט בעיקר מוצגת הבעיה של האחים על כך שהחברה היא ביקורתית ושיפוטית, וניתן לראות את הדאגה שלהם לגבי העתיד.
כל האחים מעידים על עצמם כמרגישים כהורים עקב המצב של אחיהם בשל כך שהם צריכים לדאוג להם, והם גם תמיד ידאגו.
גיבור הסרט והצגתו- נויה וטל מזרחי
נויה מזרחי בת ה־8 מכפר אביב שהיא אחות של טל האוטיסטית, בת ה־13.
נויה דואגת לאחותה- בעיקר לגבי העתיד. היא מביעה חששות לגבי התמודדות אחותה עם העולם, ועם הסביבה והאנשים; אשר לא מעט פעמים כבר דיברו והסתכלו שונה על טל.
נויה מקבלת את אחותה כאוטיסטית, אך גם מספרת על כך שלפעמים היא נפגעת מכך.
נויה רוצה שאחותה תצליח ותהיה מאושרת.
נקודת מבטם של האחים
נויה מספרת על אחותה "היא אוטיסטית", המראיינת שואלת אותה "מה זה אומר שהיא אוטיסטית?" וכאן מתחילה נויה לספר על כך שאנשים לא מבינים את אחותה, ושאחותה שונה.
היא מספרת בלב גלוי כיצד כואב לה על כך שלאחותה אין חברים- וגם לא יהיו לה חברים, על כך שהיא ואחותה הנוספת חברותיה היחידות של טל "אין לה חברים בכלל, הם לא אוהבים את איך שהיא מתנהגת".
היא מוטרדת מאוד מהבדידות של אחותה. בכל מסיבת יום הולדת של נויה, כשהיא מכבה את הנרות, היא מבקשת שטל תהיה נורמלית.
נויה מספרת על כמיהתה שלטל יהיו חברים ושהסיבה לכך שאין לה היא כי פוחדים ממנה, "אנשים פוחדים מההתנהגות של אחותי, זה מעליב אותי" היא אומרת.
נויה מספרת כיצד לפעמים אחותה צועקת- והיא שומעת את זה דרך החלון "יוצאות לי דמעות".
היא מסבירה בפשטות: "היא לא יכולה להתנהג כמוכם, וזה גם אף פעם לא יקרה" ובהשלמה היא מוסיפה "ככה היא נולדה".
נויה מדברת שלפעמים התנהגותה של טל מביכה אותה, כי כולם מסתכלים.
"יש לי שלושה חלומות" מספרת נויה: "שטל תצליח ושהיא תוכל לעשות משהו שיאהבו אותה ויתנהגו אליה בכבוד, ושיהיו לה המון המון חברים". השאיפה של נויה לכך שאחותה תהיה אהובה מראה כמה חשוב לה ובאמת אכפת לה שטל תצליח.
נויה מספרת כיצד ביום הולדתה טל קפצה והתחילה לעשות "תנועות כאלה לצדדים", יום לאחר מכן באה חברה של נויה ואמרה לה "אחותך מפחידה אותי". למרות דברים אלו אומרת נויה "אני יודעת שהיא תפריע לי אבל היא אוהבת את זה, את השירים והעוגה והבלונים".
נויה מספרת שהיא צריכה לוותר לאחותה בהכל, ושאם באה אליה חברה והיא לא רוצה שטל תפריע אז היא אומרת לאמא שלה "אמא אני לא רוצה שהחברה תבוא" נויה מוסיפה ואומרת "בגלל זה יש לי פחות חברים".
"זה לא רק לוותר על החברות, זה לוותר על מה שאני רוצה. יש חוקים כאן בבית- אסור לשרוק, אסור לזמזם, אסור לגעת בטלפון, אסור לשיר" בעצם בחלק זה נויה מרגישה כיצד היא צריכה לעצור את עצמה ולהקפיד על הסדר למען אחותה, דבר זה מתסכל אותה.
קשיים של האוטיסט והתמודדות
טל נראת כמרוחקת ואינה מסתכלת ישר- חלק מהתסמינים של חלק מהאוטיסטים.
איפיון נוסף הוא חוסר היכולת שלה להביע רגשות, להבין מצב חברתי או לקחת חלק פעיל וליצור שיח מתמשך.
נויה מספרת שלטל יש התפרצויות והיא מתחילה לצעוק. התפרצויות הן מאפיין נפוץ אצל הלוקים באוטיזם ושלל דברים יכולים לגרום לו, בין אם זה חוסר הבנת המצב או אי הסכמה עם מה שקורה במציאות.
"טל לא מתלהבת כשהיא מנצחת" מספרת נויה.
נויה מספרת שטל מרביצה לה הרבה פעמים, למשל בסרט רואים שטל מרביצה לנויה בגלל שהיא הניחה את הרגל שלה במקום שלא היה מתאים לטל. "אני סולחת לה על כל דבר שהיא עושה, כי היא לא ילדה רגילה" אומרת נויה, "היא לא צריכה לסלוח לי אני צריכה לסלוח לה, ואני נהנית לסלוח לה, אני אוהבת לסלוח לה"
טל עדיין מתנהגת "כילדה קטנה" בגלל ההתעכבות ההתפתחותית שלה, "אני בעצם האחות הגדולה, בבגרות ובהתנהגות" אומרת נויה.
גיבור הסרט והצגתו- עידן ושחר שקרוקה
עידן שקרוקה בן ה־17 מחולון שהוא אח של שחר האוטיסט בן ה־14.
עידן רואה את עצמו כהורה שלישי לאחיו שחר.
עידן נמצא בלהקת תיאטרון, שם הוא שר ומשחק. עידן אף כתב לאחיו שיר, ובמהלך הסרט רואים אותו עולה על הבמה כחלק מסצנה ועושה סצנת משחק על האוטיזם של אחיו.
נקודת מבטם של האחים
"תמיד הייתה לי את התחושה הזאת שאח שלי לא בסדר" אומר עידן. "שאני רואה אחים רגילים של חברים שלי, ואני רואה את אח שלי"
עידן מספר על כך שבצעירותו כאשר באו אליו חברים הם שאלו אותו "מה יש לאחיך?" או "למה אחיך מתנהג ככה?" הוא מסביר כיצד הוא לא יכל לענות להם.
"אנשים מסתכלים עליי כל הזמן, אני מרגיש את זה, אתה לא יכול להגיד לכולם 'הוא אוטיסט' אומר עידן, "זה סוג של להצטדק ואני לא אוהב את זה" הוא מוסיף.
ניתן לראות ולשמוע כיצד עידן הוא כמו הורה נוסף לאחיו שחר, הוא דואג לו, מטפל בו, עוזר לו ותומך בו.
"נתתי לו את התחושה שהכל בסדר… יש ילדים שמתפתחים יותר מאוחר… אבל זה לא קרה… אתה מקבל את הבום של החיים שלך כשאתה מגלה שאח שלך לא בסדר".
בסרט רואים כיצד החברים של עידן מהלהקה בה הוא נמצא חגגו יחדיו עם שחר את יום הולדתו.
עידן מספר בפתיחות כיצד זה להיות אח לאח אוטיסט "אתה לא יכול ללכת לכל מקום, אתה מאוד מוגבל. אתה מאוד סגור בעצמך, זה איזשהו מחסום שאתה צריך לשבור עם עצמך"
"אני זוכר את היום הזה שקיבלנו את האבחון" מספר עידן, "כל המשפחה הייתה בשוק טוטלי, אמא התמוטטה"
כאשר מגיע אח עם צריכים מיוחדים, ברוב המקרים תשומת הלב מופנית אליו בשל הצורך בטיפול.
עידן מספר על חוויתו כילד קטן "אמרתי לאמא שלי שאני רוצה להיות כמו שחר" הוא מספר- "הרגשתי שנזנחתי, שלא קיבלתי את תשומת הלב שמגיעה לי".
עידן מעיד על עצמו כמעין דמות הורה כלפי אחיו, וכי הוא מרגיש שגדל מהר מידי "בהרגשה שלי אני לא ילד בן 17" עידן מוסיף ואומר "הבנתי שאני צריך לחיות את החיים של אח שלי, ולהיות סוג של הורה, הורה שלישי"
קשיים של האוטיסט והתמודדות
בתחילת הסרט רואים כיצד שחר כותב על לוח את שמות הוריו כאשר אחיו עוזר לו.
שחר צריך את התמוכה והעזרה בפעולות שאצל אדם אחר יהיו פשוטות.
"הבנו שיש בעיה" אומר עידן, הוא מספר על סממנים של לוקים באוטיזם את נשקפו אצל אחיו- "המבט שלו היה מוסט, הוא היה נראה כאילו הוא בתוך בועה"
חלק מן האוטיסטים, ברמות היותר קשות, אינם מדברים.
"הרופאים אומרו שהוא לא ידבר בחיים" עידן מספר על דברי הרופאים, "גם לי לא הייתה את האמונה הזאת" הוא מוסיף.
לעידן היה חשוב שאחיו ירגיש שהכל רגיל "נתתי לו את התחושה שהכל בסדר והוא יתפתח" הוא מספר.
עידן עוזר לאחיו בפעולות בסיסיות כמו גילוח, לבישת בגדים וכדומה כיוון שקשה לאחיו שחר לעשות זאת בעצמו.
גיבור הסרט והצגתו- נריה ודותן שילד
נריה שילד בת ה־27 מתל אביב היא אחותו של דותן בן ה־25 שמתגורר בהוסטל.
נריה היא אחותו הגדולה של דותן. הם מכנים אחת את השני בשמות חיבה כמו: "דותי" ו"נרי".
נריה מאורסת ועומדת להתחתן.
נקודת מבטם של האחים
נריה מספרת שבעקבות האוטיזם של אחיה דותן היא לא הביאה חברים הביתה עד גיל 16.
היא מספרת כי היא פחדה מהבושה שעלולה להיות, יותר מזה- שהיא פחדה שיצחקו עליו, "כל הזמן צוחקים עליו" היא מוסיפה.
היא מספרת שהיא פחדה למשל שהוא יצא החוצה עירום, ויצעק ויקלל.
"אתה גדל לתוך זה, אתה מבין שאלה החיים שלך"
נריה מספרת על הקשיים מצד החברה- על המבטים החודרים, "המבטים האלה כשמסתכלים עלייך… כאילו איך את נותנת לו לעשות את זה", כלומר איך היא נותנת לו להתנהג ככה, "זאת אחת החוויות הכי נוראיות שיש" אומרת נריה "כאילו מאשימים אותך".
"מי אתם שתגידו לי מה לעשות איתו, איך לחנך אותו, יש לכם מושג כמה קשה זה בכלל לחנך אותו?" היא מוסיפה.
בתא המשפחתי הרבה פעמים מרגישים הילדים צורך להסתיר את רגשותיהם מההורים על מנת לא להעמיס עליהם, נריה מספרת שכאשר היא הייתה קטנה היא הייתה צריכה לוותר על הרצונות שלה, לבטל את הצרכים שלה "את לא יכולה לקחת מקום, את לא יכולה לקחת משאבים מההורים, את דואגת להם". "אני תמיד בסדר, וזה לא כי אני באמת בסדר, אלא מהפחד לקחת מקום ושידאגו לי".
נריה מגלה שתמיד היא הרגישה לבד, שהיא לבד "משהו שם התפספס, בקבלה של המקום, של ההבנה- של מה זה עושה להיות ליד זה" כלומר להיות אחות לאח אוטיסט.
קשיים של האוטיסט והתמודדות
נריה מספרת על דותן שכאשר היה קטן היה לו קושי לתקשר- "הוא היה מנסה ליצור קשר, אבל הוא פשוט לא ידע איך". "הוא לא דיבר, רק מגיל חמש הוא התחיל לדבר, ויכולת לנסות להבין מה הוא רוצה" היא מוסיפה.
קושי בדיבור, חוסר הבעה עצמית, והתפתחות לא תקינה הם מאפיינים ראשוניים של אוטיזם אשר נראים החל משלב הינקות.
באחד הקטעים בסרט רואים את נריה ודותן בתחנת הרכבת קונים עיתון, דותן בא לנריה ואומר לה שהחייל רצה שהוא (דותן) יקנה לו גם עיתון, נריה אומרת לו "ומה עושים במקרה? כזה קונים או לא?" דותן משיב: "לא קונים, אפילו שמאוד רוצים כי זה למטרה טובה "נריה משיבה לו: "אבל לא צריך לתת לכל אחד נכון?" ודותן אומר לה "כן, אבל אני אוהב חיילים"
השיח הזה בין נריה לדותן הוא דוגמה פשוטה לכך שגם הבנה בסיסית בן מותר לאסור, או בין רע לטוב- היא דבר מסובך עבור הלוקים באוטיזם- וכי הם צריכים לשנן את המצבים הללו כמו מנטרה כדי לדעת כיצד לנהוג בהם.
דותן מוסיף ואמר לאחותו "איך אני אקנה לו אני לא מכיר אותו נכון נרי?, הוא לא חבר או ידיד שלי נכון נרי?"
הצורך של דותן באישורה נריה באמירת דבריו, הא הוכחה לכך שדותן לא באמת יודע מה הוא אומר- אלא לומד בעל פה מה נכון ומה שגוי. נריה מוסיפה ואומרת "הוא לא מבין באמת מה הוא עושה".
דותן גר בדירה קהליתית- מוסד בו הוא גר עם עוד אנשים כמותו ואנשי צוות. דותן שואל את נריה "כל בן אדם בוגר וגדול יגבילו אותו בכל מיני דברים בחיים? באוכל?, בסיגריות?, בכל דבר?"
נריה משיבה לו שלא "כשתהיה עצמאי לו יעשו לך את זה" ודותן שואל אותה "לא יגבילו אותי באוכל? זה יפסיק? זה יפסק נכון?" כלומר גם ברגע של הבנה אמיתית וכנה של דותן יש לו צורך באישור האמת מאחותו.
עבודת הגמר קבוצתית של שי הראל, תהל אסתר בנימיני וסימה רובנובסקי 